<h1>ראבי"ה סימן תקמ"ח</h1>
<h2>דף טז:</h2>
זה תקון מגילה ותגין וזייון שלה ועיבוד הקלפים. ינוח ליום צרה, איש רוחו לא קצרה, [אחי] החבר רבי יום טוב, על יום טוב יבוא. עיבוד המגילה. בדידי הוה עובדא שהיתה לי מגילה כתובה בכתב ידי ולא היו הקלפים מעובדין לשמן, וקניתי עורות ונתתים בסיד והוצאתים מן הסיד, וכשנתנו למים על ידי אחד מהנערים ונמרטו על ידי הנערים ובכל המעשים סייעתי, וכתבתי אחרת ועדיין שתיהם [בידי]. וגם בתגין וזייונין ובחטרת חיתי"ן ובפתיחת ההי"ן ובפתיחת קופי"ן ובקוצי יודי"ן ובהיקף גויל ובכמה דרכים, כי נראה בעיני שצריכה עיבוד וכל דבר חוץ ממה שחיברה התלמוד לאגרת. ועדיין חמורה מספר תורה בהרבה דברים, כדאיתא בפרק קמא דמגילה [י"ז ע"א] שצריכה דיו ושרטוט, כי לא מצינו (בספר תורה) בתלמוד אלא במסכת סופרים [פ"א ה"א] שמצריכין שרטוט לספר תורה. יעקב בר' מאיר הלוי ז"ל. חרבונה בה', ותמאן המלכה ושתי לבוא בוי"ו, אשר לא תבוא ושתי מלא וי"ו, כי רבה הוא בוי"ו. את אשר עשתה בלא וי"ו, תמרוקיהן מלא וי"ו, הגולה מלא וי"ו, אמן את הדסה חסר וי"ו, מנתה לתת לה בלא וי"ו ויו"ד, וישנה חסר יו"ד, את נערתיה בלא וי"ו, ובהגיע תר תרווייהו חסר וי"ו, לשלוח יד במלך אחשורוש מחוקה וי"ו בתראה מאחשורוש. בכל מלכות אחשורוש [עם מרדכי] מלא וי"ו, ודתיהם שנות מחוקה וי"ו קדמאה, ועם ועם כלשנו חסר וי"ו, בשם המלך אחשורוש מלא וי"ו, להיות עתדים חסר יו"ד קדמאה. כי אין לבוא [מלא וי"ו, ותבואינה] מלא וי"ו ויו"ד, ויצא התך אל מרדכי אל רחב חסר וי"ו. ואל תאכלו ואל תשתו ואל כולם בוי"ו. ויתאפק המן ויבוא מלא וי"ו, כי אם אותי וי"ו מוגה. אשר אני רואה את מרדכי היהודי יושב מלא וי"ו ולא כתיב הישב. את ספר הזכרונת חסר וי"ו בתראה, לחצר בית [המלך] החיצנה חסר וי"ו, ויאמר המלך יבוא ויבוא המן כולם מלאים וי"ו אשר החילות לנפול מלאים וי"ו. כי נפול תפול מלא וי"ו. גבה חמשים אמה חסר וי"ו, ויאמר המלך תלהו חסר וי"ו. את בית המן צרר היהודים צרר חסר וי"ו, היהודיים בשני יודי"ן. ויקראו ספרי המלך חסר וי"ו, בעת ההיא ביו"ד. ושרי המדינות אשר מהדו חסר וי"ו. להשמיד ולהרג חסר וי"ו, ולהיות היהודים ביו"ד אחת, עתידים היו"ד הראשונה תג כזה V, יצאו מבהלים חסר וי"ו, וששון מלא וי"ו. ונהפוך הוא מלא וי"ו, כי האיש מרדכי הולך מלא וי"ו. ואת ארדי חסר יו"ד, עשרת בני המן בן המדתא צרר חסר וי"ו, ומשלוח מנות ומשלח מנות קדמאה מלא ובתראה חסר, ומתנות לאבינים אבינים חסר וי"ו, אשר כתב מרדכי עליהם, והפיל פור הוא הגורל ובבאה לפני המלך כולם חסר וי"ו. דברי הצומות וזעקתם, ומאמר אסתר קים דברי הפורים ורצוי לרוב אחיו מלא וי"ו. נשלמו חסירות ויתירות. גם ושתי המלכה סתומה, ביום פתוחה, בערה בו סתומה, באמנה אתו סתומה. דברי הימים לפני המלך פתוחה. הוא חודש אדר פתוחה, שככה סתומה, ויעש העץ סתומה, בנזק המלך פתוחה. שככה לא נמצא הלכתו. ומרדכי יצא סתומה. אל"ף שבפרשנדתא קטנה דפרמשתא גדולה, ויש אומר היפך. חמש מאות איש בראש הדף סתומה. ואת פרשנדתא ואת דלפון ואת אספתא ואת פורתא ואת אדליא ואת ארידתא ואת פרמשתא ואת אריסי ואת ארידי ואת ויזתא עשרת. ותכתב אסתר סתומה, וישם המלך סתומה. ויאמר מומכן ממוכן קרי, וקבל כתיב וקבלו קרי. בת אביחל תקף קים קימו הצמות קים אחשרוש גדלת. וזה מכתב הר' שמעון לא שמעתי תגין במגילה אך זייני"ן בשעטנ"ז ג"ץ בכולם מצד שמאל כזה שלש נקודות קטנות וחטרת החי"ת כך"Z()9" לפי פירוש [רבינו שלמה]. ורבינו יעקב מפרש באמצע [החי"ת] כך ועל חסירות ויתרות אין לחוש, הואיל ואינו פסול בכך, כדאמרינן בפרק הקורא למפרע השמיט בה הסופר אותיות ופסוקים וקראו הקורא כמתורגמן המתרגם יצא, וכל שכן ביתרות. על ואת נערותיה אין בידי להכריע עד אפנה לעיין המסורות אם יש בה מסורות אם לאו. אחשורוש ארבעה חסירין על פי המסורת, לשלח יד, ויקראו סופרי המלך, ויאמר המלך אחשורוש הנה בית המן נתתי לאסתר המלכה, ויכתב בשם המלך, וחד אחשורוש אין בו וי"ו כלל, וישם המלך מס באמרם כתיב כאמרם קרי על פי המסורת. ראיתי שנקדת סוף הפסוקים, ולא נכון בעיני, כי מה לנקדם כך מה לי בנתים הפוסל, במסכת סופרים [פ"ג ה"ז]. הקוצו של יו"ד מפרש רבינו יעקב כך כענין שנעשית כה' דצריך תגא, בפרק הקומץ [כ"ט ע"ב] ובקוף [בפרק] הבונה [ק"ד ע"א]. חרבונא ראשון בא' ושני בה' על פי המסורת. עשרת בני המן כך כתובים על פי מסכת סופרים [פי"ג ה"ו] והלכות גדולות איש בראש שיטה ואת בראש שיטה, כך איש ואת פרשנדתא. ואת דלפון. ואת אספתא. ואת פורתא. ואת אדליא. ואת ארידתא. ואת פרמשתא. ואת אריסי. ואת ארידי. ואת ויזתא. עשרת. וזהו לבינה על גבי לבינה ואריח על גבי אריח, לבינה השמות ואריח ואת, ולא כפירוש רש"י. וכן בשאר שורות שיטה גדולה לבינה, שיטה קטנה אריח. בפרשיות לא שמעתי אם פתוחות ואם סתומות, ומסתברא לעשות סתומות כעין תפילין ומזוזות.
